פרשנות חוזה: מה השתנה בתיקון לסעיף 25

שני נוסחים של סעיף 25(א)

מקור: חוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג–1973

חוזה עסקי: לפי הלשון

בנוסח החדש, חוזה עסקי שלא נקבע בו איך לפרש אותו יפורש לפי לשונו בלבד, אלא אם מהלשון לבדה יוצאת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או שיש סתירה בין הוראות שונות בחוזה.

המשמעות המעשית: בהסכם בין עסקים, מה שכתוב הוא מה שיחייב. "התכוונו ל..." שווה פחות.

מקור: חוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג–1973

חוזה פרטי, חוזה אחיד וחוזה עבודה

חוזה שאינו עסקי (למשל הלוואה בין בני משפחה), חוזה אחיד וחוזה עבודה יפורשו לפי אומד דעת הצדדים, כפי שעולה מהחוזה ומהנסיבות. המשקל ללשון ולנסיבות תלוי ביחסים בין הצדדים, בפירוט החוזה ובניסיון ובייצוג המשפטי שלהם.

צדדים שלא היו מיוצגים על ידי עורך דין בעריכת החוזה ייחשבו כמי שלא הסכימו על אופן הפרשנות.

מקור: חוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג–1973

מה זה אומר למי שכותב הסכם בעצמו

• לכתוב במפורש את מה שחשוב: סכומים, מועדים, מה קורה בהפרה.
• להגדיר מונחים שיכולים להתפרש בשתי דרכים ("סיום העבודה", "תשלום מלא").
• לבדוק שאין סתירה בין סעיפים.
• מי שמנסח את החוזה נושא בסיכון: כשיש כמה פירושים, פירוש נגדו עדיף. כך קובע סעיף קטן ב1 של סעיף 25.

כלל אצבע: קראו כל סעיף ושאלו "איך הצד השני יכול להבין את זה אחרת?".